יש בחיים דברים שאני רוצה לדעת ודברים שאני צריכה לדעת.
למשל אומנות עכשווית ללא כל ספק מקוטלגת אצלי כמשהו שאני רוצה לדעת עליו ועבורי זהו עולם חוויתי שמרתק אותי בכל פעם מחדש. את קטגוריית "צריכה לדעת" חוויתי בתור סטודנטית בבצלאל בקורסים בתולדות האומנות שעסקו באומנות פרה מודרנית. רוב האומנות הקלאסית, אומנות ימי הביניים, הבארוק, הרוקוקו וחבריהם לא הצליחו לרגש אותי ונותרתי יושבת בכסאי, בוהה ומקשיבה להתפעלויותהם של חברי לכיתה בכל פעם שהמרצה העביר שקופית.
כשנתקלתי בצילומי סתיו 2011 של מותג הנעליים הצרפתי
Christian Louboutin לא ידעתי מה לחשוב ואיך להגיב. היו מולי שבעה צילומי אופנה שמבוצעים בצורה יוצאת מן הכלל אבל היו אלו בעצם אותם דימויים שכל כך שיעממו אותי בלימודים. לא פסלתי את הצילומים על סף והחלטתי לבדוק קצת, לחקור, להשוות את היצירות המקוריות לאלו של לובוטין ולהבין מה אני לא אוהבת ולמה.
עובדה:
הצילומים נעשו בשיתוף עם הצלם/אמן המדהים
Peter Lippmann והסטייליסטית Catherine Gorne.
התמונות צולמו בהשראת יצירות רנסאנס איקוניות מהמאה ה-15 בשילוב פריטים מהקולקציית סתיו 2011.
השערה:
הנעליים של לובוטין נחשבות לעתים כיצירות אומנות עבור הרוכשים אותם היות והמחיר עבור פריט זה או אחר יכול לעמוד כעל 5,000$.
ההקבלה בין עולם האומנות הקלאסי לבין יצירות הנעליים היחודיות של לובוטין אמורה לייצר אסוציאציות של איכות, יוקרה והשתייכות למעמד האצולה.
דעה:
אני מאוד מתרשמת מגודל ההשקעה, הארט, הפרטים הקטנים, התאורות המיוחדות והצילום המדוייק.
אני גם אוהבת את הרצון לחבר עולמות זרים.
אני פחות מתרשמת מההחלטה לקחת את יצירות האומנות ולהעתיקן כמעט אחד לאחד ללא כל נגיעה אישית וללא תוספת מסר עכשווי רלוונטי. נראה שלובוטין פשוט רוכבים על גל ההצלחה ועל הערכים של יצירות אומנות הללו ועושים קיצור בדרך לתהילה.
אבל אני מניחה שכל אותן השחקניות ההוליוודיות ונשות הפוליטיקה הנועלות את נעלי הסוליה האדומה מאוד יתרשמו מהחיבור האינטלקטואלי המוצע להן ולא ישימו לב שמוכרים להן כאן חוויה קצת שטחית ובנאלית היוצרת קיטש חמדמד.
ולמרות כל זאת, אני עדיין מעדיפה את הצילומים החדשים על הציורים העתיקים ומרגישה חיבור יותר אינטואיטיבי וחזק להבעה דרך צילום.
תשפטו אתם:
ברוב הצילומים ההעתקה לא מדוייקת מספיק כדי להיות שפה, חוץ מצילום אחד שמבחינתי הוא צילום מדהים שעובד הן מבחינת הנראות והן מבחינה קונספטואלית. תראו כמה יפה הדיוק במיקום האובייקטים ובזוית הצילום אל מול השוני הקטנטן בהבעתה של האשה המצולמת, ההבעה הרגועה והשלווה שבטח קשורה למגפון טוטסי שהיא מחזיקה ביד.
'The Artist's Mother' by James McNeill Whistler
