שיר מקסים מתנגן ברקע והזמר מבטיח לאסתי גינזבורג שבקרוב מאוד היא תהפוף לאישה.
התנאי מסתבר, הוא לטרוף אוכל כמו חיה בהתקף בולמוס היסטרי.
הפרסומת של רשת אפריל מבית "זרמון גולדמן":
רבות דובר על הפרסומת החדשה של רשת אפריל אבל מבחינתי אין זמן טוב יותר להביע עליה דעה מאשר בסיום חג הפסח.
זה בדיוק הזמן שרוב בנות ישראל השבעות מארוחות החג המטורפות יושבות ומדברות לעצמן - "מחר דיאטה..."
ומבינות שעשו טעות מרה כשהאמינו לפרסומת של רשת אפריל שהבטיחה להן יופי אולטימטיבי גם אם יבלסו כל מה שבא ליד
מבלי לדפוק חשבון.
אבל לצערי עם כמה שהרעיון מגניב, הפרסומת כל כך מפוספסת שזה מרגיז!
אני מניחה שהמטרה היתה להראות שיופי בא מבפנים ואם את מרגישה יפה ובטוחה בעצמך אז גם תראי יפה כלפי חוץ. אמירה כזו היא מאוד אמיצה וטובה לרשת קוסמטיקה וטיפוח רק שהפרסומת לא ממש מעבירה אותה בצורה ברורה ומובנת.
הבעיה שלי מתחילה בדרך שבה בחרו להראות בטחון עצמי ולקשור אותו ליופי.
חברים, בטחון עצמי הוא לא חוסר שליטה עצמית כמו שמפגינה אסתי בפרסומת ולא היכולת לאכול המון בצורה אגרסיבית ולא בריאה.
אכילה מסוג זה בטוח לא תגרום לבחורה המסכנה להיות יפה, הכי הרבה זה יגרום לה לרוץ לשירותים להקיא או לקבוע תור לקיצור קיבה.
בעידן שבו מדברים ללא הרף על ההשלכות ההרסניות של השאיפה לאידיאל הרזון הקיצוני ומטיפים למלחמה נגד תופעות האנורקסיה, מתעלמים לפעמים מהפרעות הפוכות. פרסומת זו שלא במתכוון שמה את האצבע ומנציחה הפרעות אכילה לא פחות מדאיגות מאנורקסיה: הבולמיה והשמנת יתר, הפרעות לא יפות בכלל.
בנוסף, החיבור ליופי כאן מאוד לא מדוייק במיוחד בגלל שבתחילת הפרסומת לכאורה מנסים לשדר מסר נשי חזק ומשוחרר אך בסופה מראים לנו את הכניעה למודל המטופח והמוקפד בדמות ליפסטיק אדום בוהק שמסכם ובעצם אומר את האמת המרה: ללא איפור את תיראי כמו סחבה, אז בואי לאפריל...
לצערי מרוב שרצו לעורר באז ופרובוקציה, התאמצו קצת יותר מידי ויצרו פרסומת מאוד מבלבלת ולא מדוייקת. אותו רעיון, מבוצע קצת יותר יפה, קצת יותר באלגנטיות ובחכמה היה עובד מצויין. אני לא יודעת מה היו התוצאות בקופות של רשת אפריל, אבל לי אישית מיד אחרי הפרסומת היה נורא בא לטרוף המבורגר עסיסי ולא לרוץ לקנות בושם או ליפסטיק.
דומה אך כל כך שונה...
האדיטוריאל ההיסטרי של טרי ריצ'רדסון לרגל גיליון ה-90 של ווג הצרפתי גרם ב-2010 לבאז מטורף. לראשונה הוצג לראווה אקט של אכילה בצילום אופנה כאשר הדוגמנית הראשית היא ידועה כשמנמנה שיורדת על ערמות של מזון. המילה יורדת כאן לא במקרה מכיוון שכמו ברוב עבודיותיו של טרי ריצ'רדסון הפסיכי יש רמיזות מיניות ואם תבחנו מקרוב את כל הפריימים תזהו מיד על מה מדובר.
המצולמת היא קריסטל רן, דוגמנית הפלאס סייז האגדית שמביאה להפקה זו המון רבדים בתור אנורקטית לשעבר שהשמינה ופרצה כדוגמנית למידות גדולות. עצם הופעתה בצורה כל כך פרובוקטיבית וגלויה העלתה המון שאלות על תעשיית הדוגמנות ויצרה דיון מסעיר. היו שטענו שהנה סוף סוף הגיעה דוגמנית עם גישה פורצת דרך שתתווה מסלול לדוגמניות במידות גדולות, אך הם טעו בגדול! קריסטל רן מודל 2011 כנראה מאסה בלהיות גדולה והחלה לחיות אורח חיים בריא יותר שגרם לה לחזור למידה שפויה. (אבל על זה בהמשך...)
הקמפיין של אפריל כנראה השתמש בהפקה זו כרפרנס ראשי, אך יחי ההבדל.
לצילומים של טרי ריצ'רדסון יש כמה פלוסים גדולים שהופכים אותו כמעט לאומנות. הפקה זו מעצם היותה אדיטוריאל, אין היא מתחייבת לאמירה ברורה וחדה, וכמו ביצירת אומנות, התחושות שחווה הצופה הן אינדיבידואליות וניתנות לדיון. בשונה מאסתי גינזבורג, קריסטל רן לא מפרסמת חברה מסחרית ולא מתחייבת לכל מיני חוקים מגבילים, לכן הצילום משוחרר ואינטואיטיבי הרבה יותר. בנוסף, הסגנון הטראשי והסנאפשוטי של טרי עוזר מאוד להפקה זו להיות אמיתית ולא מיופייפת וגורם לחיבור חזק יותר עם המתרחש.
תשפטו אתם...
התנאי מסתבר, הוא לטרוף אוכל כמו חיה בהתקף בולמוס היסטרי.
הפרסומת של רשת אפריל מבית "זרמון גולדמן":
רבות דובר על הפרסומת החדשה של רשת אפריל אבל מבחינתי אין זמן טוב יותר להביע עליה דעה מאשר בסיום חג הפסח.
זה בדיוק הזמן שרוב בנות ישראל השבעות מארוחות החג המטורפות יושבות ומדברות לעצמן - "מחר דיאטה..."
ומבינות שעשו טעות מרה כשהאמינו לפרסומת של רשת אפריל שהבטיחה להן יופי אולטימטיבי גם אם יבלסו כל מה שבא ליד
מבלי לדפוק חשבון.
 |
| אסתי עושה חזרות לארוחת החג |
התמונות נלקחו בצילום מסך מהסרטון
אני מבינה את משרד הפרסום שהשתוקק לעוד פרובוקציה, אני מבינה את רשת אפריל שמאוד רצו באז ואני מבינה את אסתי שנשבר לה להילחם בהשמנה וכשנזדמנה ההזדמנות היא החליטה ללכת עם זה עד הסוף.אבל לצערי עם כמה שהרעיון מגניב, הפרסומת כל כך מפוספסת שזה מרגיז!
אני מניחה שהמטרה היתה להראות שיופי בא מבפנים ואם את מרגישה יפה ובטוחה בעצמך אז גם תראי יפה כלפי חוץ. אמירה כזו היא מאוד אמיצה וטובה לרשת קוסמטיקה וטיפוח רק שהפרסומת לא ממש מעבירה אותה בצורה ברורה ומובנת.
הבעיה שלי מתחילה בדרך שבה בחרו להראות בטחון עצמי ולקשור אותו ליופי.
חברים, בטחון עצמי הוא לא חוסר שליטה עצמית כמו שמפגינה אסתי בפרסומת ולא היכולת לאכול המון בצורה אגרסיבית ולא בריאה.
אכילה מסוג זה בטוח לא תגרום לבחורה המסכנה להיות יפה, הכי הרבה זה יגרום לה לרוץ לשירותים להקיא או לקבוע תור לקיצור קיבה.
בעידן שבו מדברים ללא הרף על ההשלכות ההרסניות של השאיפה לאידיאל הרזון הקיצוני ומטיפים למלחמה נגד תופעות האנורקסיה, מתעלמים לפעמים מהפרעות הפוכות. פרסומת זו שלא במתכוון שמה את האצבע ומנציחה הפרעות אכילה לא פחות מדאיגות מאנורקסיה: הבולמיה והשמנת יתר, הפרעות לא יפות בכלל.
בנוסף, החיבור ליופי כאן מאוד לא מדוייק במיוחד בגלל שבתחילת הפרסומת לכאורה מנסים לשדר מסר נשי חזק ומשוחרר אך בסופה מראים לנו את הכניעה למודל המטופח והמוקפד בדמות ליפסטיק אדום בוהק שמסכם ובעצם אומר את האמת המרה: ללא איפור את תיראי כמו סחבה, אז בואי לאפריל...
לצערי מרוב שרצו לעורר באז ופרובוקציה, התאמצו קצת יותר מידי ויצרו פרסומת מאוד מבלבלת ולא מדוייקת. אותו רעיון, מבוצע קצת יותר יפה, קצת יותר באלגנטיות ובחכמה היה עובד מצויין. אני לא יודעת מה היו התוצאות בקופות של רשת אפריל, אבל לי אישית מיד אחרי הפרסומת היה נורא בא לטרוף המבורגר עסיסי ולא לרוץ לקנות בושם או ליפסטיק.
דומה אך כל כך שונה...
האדיטוריאל ההיסטרי של טרי ריצ'רדסון לרגל גיליון ה-90 של ווג הצרפתי גרם ב-2010 לבאז מטורף. לראשונה הוצג לראווה אקט של אכילה בצילום אופנה כאשר הדוגמנית הראשית היא ידועה כשמנמנה שיורדת על ערמות של מזון. המילה יורדת כאן לא במקרה מכיוון שכמו ברוב עבודיותיו של טרי ריצ'רדסון הפסיכי יש רמיזות מיניות ואם תבחנו מקרוב את כל הפריימים תזהו מיד על מה מדובר.
המצולמת היא קריסטל רן, דוגמנית הפלאס סייז האגדית שמביאה להפקה זו המון רבדים בתור אנורקטית לשעבר שהשמינה ופרצה כדוגמנית למידות גדולות. עצם הופעתה בצורה כל כך פרובוקטיבית וגלויה העלתה המון שאלות על תעשיית הדוגמנות ויצרה דיון מסעיר. היו שטענו שהנה סוף סוף הגיעה דוגמנית עם גישה פורצת דרך שתתווה מסלול לדוגמניות במידות גדולות, אך הם טעו בגדול! קריסטל רן מודל 2011 כנראה מאסה בלהיות גדולה והחלה לחיות אורח חיים בריא יותר שגרם לה לחזור למידה שפויה. (אבל על זה בהמשך...)
הקמפיין של אפריל כנראה השתמש בהפקה זו כרפרנס ראשי, אך יחי ההבדל.
לצילומים של טרי ריצ'רדסון יש כמה פלוסים גדולים שהופכים אותו כמעט לאומנות. הפקה זו מעצם היותה אדיטוריאל, אין היא מתחייבת לאמירה ברורה וחדה, וכמו ביצירת אומנות, התחושות שחווה הצופה הן אינדיבידואליות וניתנות לדיון. בשונה מאסתי גינזבורג, קריסטל רן לא מפרסמת חברה מסחרית ולא מתחייבת לכל מיני חוקים מגבילים, לכן הצילום משוחרר ואינטואיטיבי הרבה יותר. בנוסף, הסגנון הטראשי והסנאפשוטי של טרי עוזר מאוד להפקה זו להיות אמיתית ולא מיופייפת וגורם לחיבור חזק יותר עם המתרחש.
תשפטו אתם...
via lovelaceluxe.com
