27.10.11

My Little Princess > Fantasy on Childhood #3

הכירו את אווה יונסקו (Eva Ionesco), שחקנית / בימאית צרפתית והבת של הצלמת הפרובוקטיבית אירינה יונסקו. כבר מגיל 5 הפכה אווה למוזה ולדוגמנית ראשית בצילומים הארוטיים שצילמה אימה. בשנות ה-70 סצנת האמנות הפריזאית אימצה את התמונות המפוקפקות של הילדה הקטנה שפורסמו אפילו בכמה מכתבי העת הנחשבים בתחום האמנות. לא די בכך, דחיפתה של האם גרמה לאווה להיות הדוגמנית הכי צעירה שהופיעה אי פעם בפלייבוי ובגיל 11 בלבד כיכבה בעירום בגיליון אוקטובר 1976.

בחודשים האחרונים הרשת הוצפה בדעות שונות ומשונות לגבי צילום ילדות קטנות כבוגרות וייצוגן כאובייקט מיני בפרסום ובאומנות
וגם אני חוויתי את דעתי בעניין. הדיונים שהתפתחו בנושא ניסו לאמוד את גבולות המותר ותמיד התנהלו בין מבוגרים שניתחו את הסיטואציות המצולמות. אף פעם לא ראינו תגובה של הילדות עצמן.
השבוע כחלק משבוע האופנה חולון צפיתי בסרט My Little Princess” ובפעם הראשונה ראיתי התייחסות ותגובה של מצולמת.
זהו סרט הביכורים וסמי-אוטוביוגרפיה של אווה יונסקו עצמה שבו היא מביימת ומציגה את עמדתה לגבי הילדות המסובכת בצל מצלמתה של אימה.
הסרט מתחיל בצורה מאוד רגועה, מעין הצצה לפיסות חיים של ילדה בת-10 שאוהבת לשחק בבובות וקלאס. ההתרגשויות שלה מסתכמות בלחלום על מרלן דיטריך ולחכות למפגשים הפתאומיים עם אימה. כאשר מופיעה האם מבינים מהר מאוד את מורכבות היחסים בינן. מערכת יחסים זו מסתבכת עוד יותר כאשר באחד המפגשים מוציאה האם מצלמה ומאותו רגע הילדה נסחפת לעולם של שיגעון, ארוטיקה והתבגרות מוקדמת עד שנמאס לה והיא מתחילה למרוד.


לצערי הטריילר לא מצליח להעביר רבע מהטלטלה שעובר הצופה. את הסרט הזה פשוט חייבים לראות.
הסרט עשוי בקפידה, הפריימים מאוד ציוריים והתלבושות שעיצבה קאתרין באבה כל כך מיוחדות שאנו נכנסים בקלות למן סיפור אגדה קסום. המשחק המופלא מדגיש את הדמויות המנותקות מהמציאות והבימוי גורם לצופה לא לכעוס ולא לשפוט מהר מידי את המתרחש. אווה יונסקו מצליחה לספר את סיפורה הקשה ואת עמדתה הברורה בצורה קלה לעיכול וזו לדעתי גדולתו של הסרט.

היחסים המורכבים בין האם לבת המתוארים בסרט לא נפתרו מעולם גם בחיים האמיתיים. התמונה הבאה היא תמונה מטלטלת וקיצונית של אווה שצולמה על ידי אימה ב-1979. תמונה זו ותמונות דומות אחרות עדיין עומדות למכירה ופרסום. אווה ואירנה נמצאות עד עכשיו בהליכים משפטיים ארוכים כאשר אווה דורשת להפסיק למכור את תמונות העירום שלה והאם מסרבת לקבל זאת.

עידכון 17.12.12
כפי שאתם רואים אין כאן את התמונה המתוארת מעלה וזאת משום שקיבלתי מייל מאווה יונסקו המבקש להסירה. מעשה זה של אווה ממחיש את המלחמה היומיומית שהיא עדיין עוברת. אני מאחלת לאווה חיים שלווים, ומודה לה על סרט כנה ומרגש שמעורר הרבה שאלות על ניצול ילדים והורות בעולמניו.


26.10.11

IN BETWEEN > Fulvio Bonavia's Food Dresses

בדרך כלל אני לא כל כך נלהבת מצילומי האוכל של הצלם האיטלקי Fulvio Bonavia.
ספרו A Matter of Taste ובו צילומי אוכל קונספטואליים שיצרו חפצים מעולם האופנה היה קיטשי ומתייפייף מידי לטעמי.
דעתי על הקונספט הצילומי שלו השתנתה ברגע שראיתי את עבודתו למגזין Garage האיטלקי. הפעם, מוצר המזון המסויים משמש כשבלונה ולא מנסה לחקות פריט אופנה בצורתו. כך נוצרו ארבע שמלות מרהיבות בהשראת ארבעה מבתי האופנה המובילים.

Lettuce by Alexander McQueen
Anchovies by Moncler
Walnuts by Louis Vuitton
Citrus by Prada


21.10.11

IN BETWEEN > Dermablended Rick Genest

שימוש גאוני ב-Rick Genest לפרסום Dermablend, מותג שמייצר מייקאפים מיוחדים לכיסוי צלקות, כתמי לידה וקעקועים.
בסרטון הבא יש לצפות עם פה פעור והבעת תדהמה מוחלטת על הפנים!

19.10.11

TNT is OLD

כשראיתי לראשונה את הטיזרים המעוצבים בחוסר טעם עם המשפט "25 זה זקן" הרמתי גבה, לא ממש ידעתי למה לצפות.
הכיתוב winter 2012 די רמז לזה שאחד ממותגי האופנה הולך להתחכם באיזושהי צורה וכמובן שהתשובה לא איחרה לבוא.

בפעם ראשונה בחיי המקצועיים הצלחתי לחוות קמפיין אופנה כצרכנית יותר מאשר כפרסומאית והאמת היא שהלכתי לאיבוד.
בשלב הראשון שמתי לב לשלטים בתחנות האוטובוס. בשלטים התנוססו דוגמנים צעירים שמתפרעים ועושים שטויות וביניהם כמובן הטאלנט האגדית אלין לוי. במבט ראשון הייתה לי תחושה כאילו דיוויד לה-שאפל היה בהנגאובר עצבני והקיא מאסת צבעים מסנוורת על חבר'ה שמנסים לחקות דוגמנים מפרסומת של דיזל. במבט שני אלין עדיין נראתה קצת נעלולית ולא ממש פוטוגנית אבל הרגיש לי נחמד וכיף להיתקל בצבעוניות העזה באמצע הרחוב.

צילומי מסך מאתר החברה



חשבתי לרגע מה אני מרגישה כלפי האמירה שגיל 25 זה כבר מבוגר מידי בתור מישהי שעוד שניה בת 30 והבנתי שאין לי מה לחפש בחנויות TNT יותר. לא נעלבתי מזה שקראו לי זקנה אבל הרגיש לי כאילו הכניסות הבודדות שלי לחנויות הרשת בכמה השנים האחרונות לא הוכיחו את עצמן והנה גם אומרים לי שזה כבר לא לרמה שלי.
ברגע שהבנתי שאני כבר לא קהל היעד הפסקתי לחשוב כצרכנית וחזרתי לחשוב כפרסומאית.

ביום עמוס של סידורים ופגישות לא היה לי הרבה זמן להתעמק בשלטים, אבל עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי שעכשיו TNT ממצבת את עצמה כמותג צעיר מאוד וגם אומרת לנו את זה בפרצוף מבלי להתבלבל.
אבל רגע... אני מבולבלת.
האם זה אותו מותג שרק לפני שתי עונות הציג תמונות פרובוקטיביות של דוגמנית ילדונת חצי ערומה עם חזוס לוז תחת אמירה מתגרה הקוראת לכולם להתפשט? האם זה אותו מותג אדג'י שכמה עונות לפני הציג את עצמו כנער שוליים קודר ופרוע בדמותם של אליס דלאל וג'וש ביץ'? האם זה אותו מותג שקצת לפני זה הציג סתם דוגמנים אנונימיים תחת עוד סתם אמירה?
אל תגידו לי שזה אותו מותג אגדי שפעם נתן לעומר ברנע לדרוך על קקי ולאבד את התמימות והיה ממש היסטרי ונחשק.
כן, כן, זה אותו מותג אבל נראה שלאחרונה הוא סובל מסכיזופרניה קלה. אולי אפשר לייחס את זה לעובדה שבשנים האחרונות המותג מטייל בין משרדי פרסום שונים ולא מצליח כל כך לבסס מערכת יחסים יציבה, אבל אפילו שלושת הקמפיינים האחרונים שבאו מאותו בית יוצר נראים לא ממש עקביים.

רק אחרי שכבר גיבשתי דעה מוצקה לגבי הקמפיין ראיתי את פרסומות הטלוויזיה שהיו משעשעות יחסית ומבהירות בצורה הרבה יותר ברורה את הקונספט, מה שלא קרה בשילוט. לא שמתי לב בכלל שבשילוט יש בחור מבודל מהחבר'ה האחרים שכביכול מייצג את הזקן בן ה-25, הוא היה נראה לי חלק מהחבורה שעושה שטויות.





השוס בסרטוני הפרסומת הוא הסיום שלהם - הקריינות של אלין. במבטא מחריד וצורם אלין מתריסה באנגלית וכמו ילדה קטנה וחצופה יורקת לנו ל"זקנים" בפנים. כן לזקנים, לכל מי שמעל 25. כי כמה אחוז מהנוער רואה טלוויזיה בימינו? הם לא כולם באינטרנט?
כן, הם רובם באינטרנט ולכן TNT השכילו ועשו אתר, אבל לצערי הוא לא ממש מושקע ולא ממש נתמך ברשתות חברתיות אחרות חוץ מהפייסבוק שנהפך ללוח מודעות. הביצוע ממש לא מהודק ולא מוקפד, אין שימוש בטכנולוגיה מעניינת ומגניבה. לצערי במדיה הכי רלוונטית לקהל היעד שלהם, הם פספסו.

הבעיה הגדולה והבסיסית בכל המהלך לדעתי הוא הרצון של TNT והמפרסם שלו לעשות באז בכל מחיר, כאילו אין דבר כזה פרסום רע וכאילו פרסום ומיתוג לא ממש הולכים יחד, מקסימום הם קרובי משפחה ממש ממש רחוקים.
אני מניחה שאם הייתי בת 15 הייתי אוהבת את הקמפיין והוא היה סופר קול בעיני כי יש בו המון אלמנטים בולטים ונכונים, אבל תוך שניה הייתי גם שוכחת אותו ולא באמת מפתחת יחסי נאמנות, קרבה או אהבה למותג.
מי שמתעסק בפרסום ושיווק חייב להבין שבניית מותג מצליח תלויה מאוד במערכת היחסים בינו לבין הצרכן. זה כמו מערכת יחסים זוגית לכל דבר, אם אין אמון, הבנה ועקביות הזוגיות לא ממש מצליחה ואחד הצדדים פוזל לעבר מישהו אחר, במקרה שלנו לעבר חנות המותג המתחרה.

14.10.11

דף חדש

דף ריק.
אני בוהה בו כמה דקות, נלהבת להתחיל לכתוב על נושא חדש ומרתק.
הדף עדיין ריק, אני עדיין בוהה.
פתאום הנושא שלפני כמה דקות בער בי נראה משעמם ולא בר פיתוח.
אבל חכי, אל תוותרי... זה עוד רגע יבוא!
הבהייה כבר הופכת למעיקה והמצב נע ונד בין ריק מוחלט בראש
לבין כאוס של מטלות שצריך לזכור לעשות והטרומבון המזויין של השכן.

אולי מחר לא יהיה טרומבון והכל יזרום לי.


דף ריק.
עבר שבוע.
רגע, טלפון. אני חייבת לענות זו שיחה חשובה.


זה בסדר גמור לקחת קצת חופש ולא לכתוב.
זה מצויין לאגור חוויות, לטעון מצברים ולא להרגיש חייב לכתיבה.
אולי עוד שבוע מנוחה יעזור לי להתפקס ואני אצליח סוף סוף להביא את עצמי לכתוב כמה שורות מעניינות.
עוד שבועיים תפתחי דף חדש.


דף חדש.